התערוכה מורכבת משלושה רבדים. הרובד החיצוני הוא מציאות הגטו בה חיו הילדים. רובד זה מוצג באמצעות ציוריה של הלגה וייס, שהייתה ילדה בת 12 כשהגיעה לגטו. במזוודה שארזה לפני צאתה לטרזין היו בלוק ציור, קופסה של צבעי מים, גירים ועפרונות. את הציור הראשון שציירה בגטו, הבריחה הלגה לאביה במעונות הגברים והוא כתב לה בתגובה: "ציירי מה שאת רואה". הלגה ציירה את הטרנספורטים המגיעים, התורים לאוכל, חדר החולים ועוד תמונות מחיי הגטו. כאשר נכנסים לתערוכה, על הקיר מימין חלון אל הגטו ובו מוקרנים בזה אחר זה ציוריה של הלגה. 

מול הכניסה מוצג דגם המגורים, שנבנה ע"י גיאורג לאושר ניצול הגטו שתרם רבות להקמת הארכיון בבית טרזין. לאחר הצגת התנאים הקשים ששררו בגטו, נשאלת השאלה - איך חיו הילדים בתנאים האלה? ושאלה זו מנחה לרובד פנימי יותר שמציג את הדרך בה ניסתה ההנהגה היהודית, כלומר מחלקת הטיפול בנוער, לשמור על הילדים פיזית ונפשית. דמויותיהם של כמה מהמדריכים והמחנכים מוצגות בתערוכה ולידן משפטים המביאים את תפיסת עולמם החינוכית, תוך דגש על החינוך לערכי מוסר, עזרה הדדית, יהדות וציונות. הרובד השלישי בתערוכה הוא האופן בו חוו הילדים עצמם את החיים בגטו. על הקיר שמול הכניסה קרשי עץ המדמים דרגשים, וביניהם מוצגים שמהם ניתן ללמוד על החיים במעונות - היחסים בין הילדים, ההתמודדות עם הפחד, אבדן התא המשפחתי, הפרידות והטרנספורטים. הקיר מול הדרגשים עוסק ביצירה ומוצגים עליו ציורי הילדים ועבודותיהם. פינת הקיר הסמוכה מוקדשת לעיתוני הילדים שנכתבו בגטו, על גבי מסכים קטנים יכולים המבקרים במגע אצבע "לדפדף" ולקרוא כתבות שונות מהעיתונים ופרטים על כותביהן. היות ורק כמחצית מילדי הגטו שהו במעונות, מובא גם סיפורם של הילדים שנשארו עם הוריהם וחיו במעונות המבוגרים, באמצעות עדויות שיוקרנו על גבי שני מסכים גדולים. 

תבליט עץ שעליו חרוט "לשוב לארץ אבותינו" (שהיה מוצג עד כה בתערוכה ההיסטורית). הוא המוצג האחרון בתערוכה והוא מבטא את התקווה ואת ההמשכיות שבהקמת מדינת ישראל.

 

עיצוב: ורד גינזבורג

 

אוצרת: סימה שחר

שיווק: רחל מרום

תוכן: תמי קינברג

יעוץ: ד"ר מרגלית שלאין, פוריה ליצ'י